החלטה בתיק בר"ע 12971-06-13

השופטת לאה גליקסמן :

1.         לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת קרן כהן; ס"ע 6094-04-12), בה נדחתה בקשתו של המבקש למתן פסק דין.

הרקע לבקשה:

2.         המבקש הגיש לבית הדין האזורי תביעה כנגד המשיבה, לתשלום החזר שכר שנוכה, יתרת פיצויי פיטורים, יתרת פדיון חופשה, פיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה והפרשות לקרן השתלמות בגין חלק מהשכר.

3.         בדיון שהתקיים ביום 9.1.2013 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר מוסכם. בין היתר, הוסכם כי בתוך 20 יום תשלם המשיבה למבקש סך של 8,322 ש"ח נטו על חשבון פיצויי פיטורים; ינתן צו ל"כלל חברה לביטוח" ול"אלמוג קופה מרכזית" על מנת שימציאו לצדדים דפי חשבון על הפרשות לפיצויי פיטורים על שם המבקש; המשיבה תשלם למבקש יתרת פיצויי פיטורים לאחר הבירור שייערך ב- 11 תשלומים רצופים ב- 1 לכל חודש, החל מחודש מרץ 2013; הצדדים יגישו לבית הדין הסכם פשרה עד יום 20.2.2013;  במסגרת הסדר הפשרה שיוגש לבית הדין יינתן פסק דין על מלוא סכום התביעה, כאשר תשלום על פי ההסדר המוסכם יהיה בו פירעון של פסק הדין.

4.         להסכמת הצדדים ניתן תוקף של החלטה, וניתן צו ל"כלל חברה לביטוח" ול"אלמוג קופה מרכזית" על מנת שימציאו לבית הדין ולידי ב"כ הצדדים דפי חשבון של ההפרשות לפיצויי פיטורים שבוצעו על שם המבקש מכוח סעיף 14 החל מיום 1.4.2001 עד לסוף חודש נובמבר 2011.     

5.         לטענת המבקש, המשיבה הפרה את ההסדר המוסכם מיום 9.1.2013 ואת ההחלטה. כפי העולה מהחומר שבתיק, הוגשו על ידי המבקש והבקשה "בקשות" ו"הודעות" לבית הדין בעניין ביצוע הסדר הפשרה, ואף ניתנו החלטות שונות של בית הדין האזורי בעניין.

6.         ביום 20.5.2013 הגיש המבקש בקשה נוספת למתן פסק דין. בבקשה נטען כי יש ליתן פסק דין על יסוד ההסדר המוסכם מיום 9.1.2013 ללא קשר למחלוקת בדבר ביצוע התשלומים על פי ההסכם, שכן טענת "פרעתי" אינה מחסום לקבלת פסק דין מכוח ההחלטה וההסכמה מיום 9.1.2013 ומקומה במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

7.         בית הדין האזורי דחה את הבקשה למתן פסק דין בהחלטה מיום 21.5.2013 וקבע כך:

"משהצדדים לא הגישו לבית הדין הסכם פשרה בהתאם להסכמות מיום 9.1.2013 לא ברורה הבקשה למתן פסק דין בתיק.

ככל שהתובע מעוניין בהעברת התיק לדיון הוכחות בפני מותב יודיע עד ליום 30.6.2013 מהו מספר העדים שבכוונתו להעיד".

            החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור.

טענות הצדדים:

8.         המבקש טען כי הגשת הסכם הפשרה אינה תנאי מתנה [צ"ל מתלה] לקיום ההסכמות והחלטת בית הדין, אלא אמצעי להקלה על מימושן, בדומה לפסיקתא; ההסכמות שפורטו בפרוטוקול מיום 9.1.2013 לא הותנו בכל תנאי וגם ההחלטה שנתנה להן תוקף של החלטה לא הותנתה בכל תנאי; הגשת הסכם הפשרה הייתה הסכמה נוספת, אף היא כלולה בהחלטה האמורה; העובדה שההסכם לא הוגש אינה פוסלת את ההסכמות וההחלטה אלא מהווה הפרה שלהן בלבד; העברת התיק להוכחות פירושה ביטול של ההסכמות, של ההחלטה שנתנה להן תוקף ובזבוז זמן על הליך מיותר שיימשך שנים; העברת התיק להוכחות תהיה מתן פרס למשיבה על הפרתה את התחייבותה ואת ההחלטה, בכך שהיא מונעת בהתנהגותה את הגשת הסכם הפשרה.

9.         המשיבה טענה כי לא הייתה הסכמה למתן פסק דין במועד הדיון ביום 9.1.2013 לאור אי הבהירות מצדו של המבקש לומר כמה כספים קיבל מאת קופת הפיצויים; יסוד מהותי בקשר לסיכום בין הצדדים לא היה ידוע ועודנו לא ידוע לצדדים והוא הסכום אותו קיבל המבקש מאת חברת הביטוח "כלל", ואותו נתון הוא לב לבו של הניסיון להסדר בין הצדדים; המבקש מצדו לא עשה דבר כדי להביא את הפרטים הנדרשים מאת חברת הביטוח "כלל", על אף שהקופות הועברו על שמו, ואינו נוקף אצבע להביא בפני בית הדין את הפרטים הנדרשים לצורך קידום התיק; פרוטוקול הדיון מיום 9.1.2013 אינו מהווה פסק דין, לנוכח המחלוקת בין הצדדים ביחס לסכומי הכסף שקיבל המערער מחברת הביטוח "כלל"; הסכמות הצדדים לא גובשו להסכם פשרה לאור החוסר בנתונים מחברת הביטוח "כלל"; עם קבלת עמדת חברת הביטוח "כלל" וככל שיוברר כי למשיבה יש חוב כלפי המבקש, המשיבה אינה מתנגדת להגשת הסכם פשרה לצורך קבלת פסק דין; אם המבקש אינו מוכן להמתין להמצאת הנתונים על ידי חברת הביטוח "כלל", ואינו מוכן לעשות כל מאמץ כדי להביא את הנתונים בדבר הסכומים ששולמו לו מחברת הביטוח "כלל", המשיבה תבקש להעביר את התיק למסלול רגיל של הוכחות ופסק דין.

10.     בתשובה לתגובת המשיבה המבקש טען כי כבר בכתב התביעה הופחת כל סכום שנצבר בקופת הפיצויים מפיצויי הפיטורים שנדרשו; המבקש הצהיר יותר מפעם אחת כי לא הועמדו לרשותו פיצויי פיטורים מעבר לסכום שהופחת בכתב התביעה; אין להטיל על המבקש להוכיח יסוד שלילי, דהיינו שאין לו כספים בקופות אחרות; כל האמור לעיל היה יודע במועד בו הושג ההסדר המוסכם מיום 9.1.2013; התשלומים לא הותנו בקבלת מסמכים כלשהם מחברת הביטוח.

הכרעה:

11.     לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק אני קובעת כי דין בקשת רשות הערעור על ההחלטה מיום  21.5.2013 להידחות.

12.      עיון בהסדר הפשרה מיום 9.1.2013 מעלה כי הוסכם בין הצדדים לערוך בירורים ב"כלל חברה לביטוח" וב"אלמוג קופה מרכזית", בעניין התשלומים שהופקדו בגין פיצויי פיטורים לחשבונו של המבקש, וכי המשיבה התחייבה לשלם למבקש ב- 11 תשלומים את " יתרת התשלום לאחר הבירור הנ"ל".  כן הוסכם בסעיף 7 להסדר הפשרה כי "ככל שיתברר כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים רק עבור התקופה בה לא הופרשו לו תשלומים ע"פ סעיף 14, מספר התשלומים יותאם בהתאם לאמור ברישא לסעיף זה". מכאן, ובניגוד לנטען על ידי המבקש, בירור התשלומים שהופקדו לזכות התובע על חשבון פיצויי פיטורים בקופות הוא נתון חיוני לגיבושו הסופי של הסדר הפשרה, שכן ההסכמה היא לתשלום "יתרת התשלום" לאחר הבירורים שייערכו . מטעם זה גם לא ניתן להסדר המוסכם תוקף של החלטה, ונקבע כי הצדדים יגישו הסכם פשרה במועד מאוחר יותר.